צידון, 1982. הנגמ"ש מתקדם לאט בתוך סמטאות צרות. ריח סולר, חום, ועיניים שסורקות כל חלון.
ואז קול מהקשר. ושם, בקומה השנייה של בניין מפויח, נער עם RPG.

מה שקרה בשבריר השנייה הזה לא נגמר בצידון. הוא חזר איתי הביתה, ישב איתי ליד שולחן האוכל, נכנס איתי לתוך הזוגיות, לתוך העבודה, לתוך כל חדר שנכנסתי אליו אחרי כן.

אני מספר על הרגע שהגוף שלי החליט לפני שהמוח שלי הסכים. ועל שאלה שנשארת הרבה אחרי:

יש לכם רגע כזה? רגע שמשהו נסגר בפנים ומאז קצת פחות קל לנשום?

זה לא חייב להיות מלחמה. זה יכול להיות כל דבר שקרה ושינה משהו בלי לבקש רשות.

זה סיפור אחד מתוך מופע הסיפור עם ירון אנטניר "50% נכה ב - 100% בן אדם".
המפגש כולל סיפור, ואחריו זמן פתוח לשאלות ושיחה. סה"כ כ-30 דקות -.