סליחה שלא ביקשתי

אנחנו דורשים מהמתבגרים שלנו להתנצל כשהם פוגעים.

אבל מה קורה כשאנחנו צעקנו?
כשאמרנו משפט שחצה את הגבול?
כשפעלנו מתוך כעס — וידענו, עמוק בפנים, שהפעם אנחנו אלה שטעינו?

לפעמים אנחנו ממש רוצות לבקש סליחה, אבל משהו עוצר אותנו:

הוא ינצל את זה נגדי.
היא תחשוב שהיא צודקת.
אם אתנצל — אאבד את הסמכות שלי.

אז אנחנו ממשיכות הלאה כאילו דבר לא קרה.

אבל המתבגר לא באמת ממשיך הלאה.
וגם הקשר זוכר.

בוובינר החי „סליחה שלא ביקשתי” נדבר על השאלה שכל הורה פוגש — ולא תמיד מעז לשאול:

איך מתקנים את הקשר עם המתבגר בלי לוותר על ההובלה ההורית?

בוובינר תגלו:

למה כל כך קשה לנו להתנצל בפני הילדים שלנו.
מה ההבדל בין „סליחה אם נפגעת” לבין לקיחת אחריות אמיתית.
איך מבקשים סליחה בלי להצטדק ובלי למחוק את הגבול.
מה עושים כשהמתבגר עדיין כועס או לא מוכן לסלוח.
ואיך הופכים רגע של שבר להזדמנות לבנות מחדש אמון.

המתבגר שלך לא צריך הורה שלא טועה.
הוא צריך הורה שיודע לקחת אחריות — ועדיין להישאר ההורה.

📅 יום שלישי | 22.9
🕗 20:00
💻 מפגש חי בזום
🎁 ההשתתפות ללא תשלום
📌 מספר המקומות מוגבל וההרשמה מראש

ליאורה צדוק
מנחת הורים ומלווה הורים למתבגרים ולצעירים
מחזירה להורים את ההובלה הטבעית שלהם